בית המשפט המוסמך לדון בערעור על החלטת יו"ר ההוצל"פ בענייני משפחה

1.        בין הצדדים, בני זוג אשר התגרשו בשנת 2005, תושבי ירושלים, מתנהלים הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לאחר מתן פסק דין לטובת המשיבה, פתח בא-כוח המשיבה, אשר משרדו מצוי בבאר-שבע, תיק הוצאה לפועל בבאר שבע. על החלטת יו"ר ההוצאה לפועל הוגש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. במסגרת הערעור הגיש המבקש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

2.        בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט ד' טפרברג) נענה לבקשה והורה על העברת הדיון בערעור לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בית המשפט בחן את תכליתו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר הינה ריכוז הסכסוך בין הצדדים במקום אחד, על ידי אותו שופט. כן בחן בית המשפט את התקנות הרלוונטיות וקבע כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) גוברות על תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל), ולפיכך יש להגיש את הערעור לאותו בית משפט אשר דן בתובענות הקודמות בין הצדדים, דהיינו לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

3.        על פסק הדין הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (כב' השופט נ' הנדל) דן בבקשה כבערעור, קיבל את הערעור והורה על שמיעת הערעור על החלטת יו"ר ההוצאה לפועל בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע. בית המשפט קבע כי יש למצוא הרמוניה בין הוראות החוק השונות ולא לחפש סתירות ביניהן. הדרך ליישב בין התקנות הינה לקבוע כי תקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל היא חלה כפשוטה וכלשונה במקרה דנן, ולפיכך ערעור על החלטת יו"ר ההוצאה לפועל יוגש לבית המשפט לענייני משפחה אשר בתחום שיפוטו נמצאת לשכת ההוצאה לפועל שבה ניתנה ההחלטה. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי.

4.        המבקש טוען כי שני הצדדים מתגוררים בירושלים ומנהלים הליכים ממושכים בפני אותו שופט מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, וכי אין להם כל זיקה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, מלבד מיקומו של משרד בא-כוחה של המשיבה שם. עוד הוא טוען כי הקבוע בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה) ובתקנות סדר הדין האזרחי גובר על האמור בתקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל. לטענתו, פסיקתו של בית המשפט המחוזי סותרת את הרציונאל העומד בבסיס כינונו של בית המשפט לענייני משפחה.

5.        מספר הוראות חוק רלוונטיות לדיוננו, ולהלן אביאן כלשונן:

סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע:

 (ד) תובענה חדשה בעניני משפחה תוגש על ידי בעלי הדין לאותו בית משפט לעניני משפחה שדן בתובענה קודמת בענינם, אלא אם כן הורה נשיא בית משפט השלום או סגן הנשיא לעניני משפחה, אחרת.

תקנה 285ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מבהירה אף היא כי:

(ד) תובענה חדשה נוספת בעניני משפחה תוגש כאמור בסעיף 6(ד) לחוק;...

תקנה 258ז לתקנות סדר הדין האזרחי מפרטת עניינים בהם יש להגיש תובענות נפרדות, ובהן נכלל ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. מכאן הסיק המבקש כי המונח תובענה כולל גם ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, וערעור כזה יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה הדן בתובענות הקודמות בין הצדדים.

           לעומת זאת קובעת תקנה 120(ב1)לתקנות ההוצאה לפועל כדלקמן:

 (ב1) ערעור על החלטה או צו של ראש ההוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק דין בעניני משפחה כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, יוגש לבית המשפט לעניני משפחה שבתחום שיפוטו נמצאת לשכת ההוצאה לפועל שבה ניתנה ההחלטה, על ערעור כאמור יחולו תקנות 258כח עד 258לג לתקנות סדר הדין.

6.        כלל בסיסי הוא כי הוראת חקיקה ראשית גוברת על הוראת חקיקת משנה. לפיכך מנסה המבקש לטעון כי הוראתו של סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה גוברת על האמור בתקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל. עם זאת, אני סבורה כי אין במקרה זה סתירה בין החוק לתקנות, ובינן לבין עצמן. כפי שציין בית המשפט המחוזי על בית המשפט המפרש הוראות חקיקה לנסות ולהגיע להרמוניה חקיקתית ולהניח כי דברי חקיקה שונים אינם סותרים אחד את השני (ראו אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות החקיקה 333-335 (1993)). במקרה זה, אין מדובר במלאכה קשה. סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע את הכלל לפיו תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש לאותו בית משפט אשר דן בתובענות קודמות בין הצדדים. עם זאת, קובעת תקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל כלל ספציפי וייחודי כאשר מדובר בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל לגבי ביצוע פסק דין של בית משפט לענייני משפחה. תקנה זו מפורשת וברורה ומהווה חריג לכלל הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת גם אם אניח, כטענת המבקש, כי יש בתקנה 258ז לתקנות סדר הדין האזרחי משום פרשנות למונח תובענה המצוי בתקנה 258ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי. מכאן, המסקנה המתבקשת והברורה במקרה זה היא כי תקנה 120(ב1) היא החלה במקרה דנן. עוד אציין כי איני סבורה כי יש בפרשנות זו משום פגיעה בתכליתם של בתי המשפט לענייני משפחה ובתכליתו של סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, שהרי אין מדובר בתובענה עצמאית נוספת בין הצדדים, אלא בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל הבאה אך ליישם פסק דין שניתן והכריע במחלוקת בין הצדדים. אמנם לעיתים גם במקרים מעין אלו יכולה לעזור היכרותו של שופט את הצדדים המתדיינים, אך יש לזכור כי שיקולים נוספים עומדים על הפרק, כגון הקלה על הזוכה בביצוע פסק הדין המקורי. לסיום אעיר, כי אין אני מכריעה ביחס בין תקנה 120(ב1) לתקנות ההוצאה לפועל לבין תקנה 258ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי לבית משפט אחר אם כל הצדדים מתגוררים מחוץ לאזור השיפוט, וזאת מאחר שהערכאות דלמטה לא הסתמכו על תקנה זו ולא ביססו את החלטותיהן עליה.

           הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.  

           ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשס"ז (15.10.06).

                                                                                                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il